<h1>סמ"ג עשין סימן קס"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מצות עשה לעשות הקטרת במנין סממניה להקטיר פעמים ביום שנאמר (שמות ל' ל"ד) קח לך סמים הרי שנים, נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה, סמים לרבות כאלו הרי עשרה, ולבונה זכה הרי אחד עשר סמנים שנאמרו למשה מסיני כדמפרש בפרק קמא דכריתות (ו' ב'). וזהו משקלם ושמותם, נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה מכל אחד שבעים מנה, מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום מכל אחד ואחד ששה עשר מנים, הקושט שנים עשר מנה קנמון תשע מנה קלופה שלשה מנים, הכל שס"ח מנים, והשחלת הוא קרוי צפורן בלשון משנה. ומביא תשעה קבין בורית כרשינה ששף בה את הצפורן כדי שתהא נאה ואחר כך שורה את הצפורן באחד ועשרים קבין של יין חזק כדי שתהא עזה ושוחק כל אחד מן הסמנין בפני עצמו וכשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב ומערב הכל (ע"פ לשון רמב"ם כלי המקדש פ"ב ה"ה ע"ש ובכס"מ) וזה שנאמר בתורה ממולח פירוש מעורב. ומוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית וכפת הירדן ועשב אחד שמעלה עשן כל שהו, ומקטיר הימנה בכל יום מנה על מזבח הזהב, לסוף השנה נשארו שלשה מנים ששוחק אותן ערב יו"כ דקה מן הדקה עד שמוציא ממנה מלא חפניו להקטיר ביום הכיפורים והשאר הרי הוא מותר הקטרת (לשון רמב"ם שם ה"ג וע"פ מש"כ שם בה"ב) שמפרש במסכת שקלים (י"א א') מה היו עושין בו. נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי, והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה, ושמות הסמנים בלשון ערבי נטף עו"ד פלסיו"ן, שחלת אטפא"ר טי"ב, חלבנה מיע"ה, לבונה לוכן, מור מסק, קציעה סנב"ל אלנדרי"א, כרכום זעפטר"ן. והקושט קוסט, קנמון עוד, קלופה קשר סליבה, כפת הירדן ענבר (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). וקנמון אינה קאניל"א בלעז שהרי מקאניל"א יש הרבה ואילו מקנמון אומרים פרק במה אשה (שבת ס"ג א') שנגנז ולא נשתייר מהם כי אם מעט ומשתכח בי גזא דצומצמאי מלכותא.
